“בכל דרכיך דעהו” (משלי ג, ו), צריך לבקש את הקב”ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית’,
על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית’,
כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות,
ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והב’ הוא ב’ ה”בתוך”, שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב”ה.
על-כן הוא (ברכות סג א): “פרשה קטנה“, שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות,
אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו;
ומכל מקום, “כל גופי תורה תלויים בה“, כי בזה יעשה הכל כשורה,
ומזה ימצא כבודו של הקב”ה בתכלית.
ורמזו חז”ל בדבריהם (שבת י א): “זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד“, והבן.
[הוספה מכתב יד קדשו] –
כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה,
צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה.
מוסר אביך, פרק ב, ב (עמ’ לט-מ)
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף י' ע"ב
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ה ע''א
