למנהג רוב יוצאות ספרד, נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן,
שהיאך תברך “אשר קדשנו במצוותיו וצוונו” כאשר לא נצטוותה. ולמנהג יוצאות אשכנז,
הואיל והנשים מקיימות בכך מצווה – מברכות. ואין חשש לגבי הנוסח,
מפני שאין אומרים בנוסח הברכה ‘וצווני’ אלא ‘וצוונו’, היינו את כלל ישראל, ואף נשים בכלל זה.
ואף שלפי מנהגי ספרדים, נשים אינן מברכות על מצוות עשה שהזמן גרמן,
לגבי נטילת לולב נהגו רבות לברך, ויש שנתנו לכך טעמים על פי הקבלה.
קטן שיודע לנענע את הלולב כדין, היינו להוליך ולהביא להעלות ולהוריד,
אביו חייב לחנכו למצוות הלולב. אם הבן הגיע לגיל שבו הוא יכול להגיע לבית הכנסת ולהתפלל,
נכון שאביו יקנה לו ארבעה מינים כדי שיוכל לנענע במקומות שתקנו חכמים.
ואם אין ביכולתו לקנות לו ארבעה מינים,
לכל הפחות יתן לו בכל יום את לולבו כדי שיקיים בו את המצווה (סוכה מב, א; שו”ע תרנז, א, מ”ב ד).
טוב לעודד בנות קטנות שינענעו בכל יום את הלולב,
ואף שנשים פטורות מנטילת לולב, מכל מקום מצווה יש להן,
ואם כן יש בזה חינוך לחיבוב מצוות.
פניני הלכה, סוכות, פרק ה’ סעיף ו’
