והעוסק במצוה דפטור ממצוה מהכא נפקא – משבתך בביתך:
ויהי אנשים וגו’ – בפסח מדבר קרא בשנה השנית ליציאת מצרים:
הכי גרסינן בברייתא בסיפרי
ר”ע אומר מישאל ואלצפן היו שנטמאו בנדב ואביהוא
ר’ יצחק אומר אם נושאי ארונו של יוסף היו יכולין היו ליטהר
ואם מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר
אלא מי היו טמאי מת מצוה היו שחל שביעי שלהן להיות בערב פסח שנאמר ולא יכלו וגו’,
ואם נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואלצפן היו יכולין היו ליטהר –
שהרי באחד בניסן הוקם המשכן
ושני לו שרף אלעזר את הפרה שיזו על טמאי מת שבהן לעשות פסחיהן בטהרה
כדאמר במסכת גיטין (דף ס.) שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן ופרה אדומה אחת מהן
ובאחד בניסן הוקם המשכן והוא ח’ למלואים כדקיימא לן (שבת דף פז:) אותו היום נטל עשר עטרות
ובו מתו נדב ואביהוא
הלכך מראש חדש ועד הפסח היו יכולין ליטהר וקרא אמר ולא יכלו
ונושאי ארונו של יוסף נמי כבר עברו עליהם עשרה חדשים ויותר שלא נשאוהו
משחנו בהר חורב בראש חדש סיון כדכתיב (שמות י״ט:א׳-ב׳) ביום הזה באו מדבר סיני
ולא נסעו משם עד עשרים באייר של שנה הבאה
דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל וגו’ ויסעו מהר ה':
טמאי מת מצוה – לאו מת מצוה דווקא קאמר דאפי’ מתיהן נמי מת מצוה קרי להו
דמצוה להתעסק בהן כגון האמורים בפרשת כהנים (ויקרא כא) שהכהן מטמא בו:
שחל שביעי שלהן – ואע”ג דחזו לאורתא לא אישתרו דקסבר אין שוחטין וזורקין על טמא שרץ
מכל מקום שמעינן מיניה דעוסק במצוה פטור מן המצוה
שהרי נטמאו במתיהן שבעה ימים לפני הפסח ואף על פי שטומאה זו תעכב על ידם אכילת פסחיהן
אלמא מצוה קלה הבאה לידך אינך צריך לדחותה מפני חמורה העתידה לבוא:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ו ע"א
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח סימן א
