בההיא הנאה דלא קבעי למיתב ריפתא לעניא. – משום דעוסק במצוה
ודוקא בשעה דמתעסק בה כגון שוטח לצורכה או משום עסק שצריך לה לאבידה
אבל בשביל שאבידה בביתו לא יפטר מלמיתב ריפתא לעניא
כיון שיכול לקיים שתיהם כדמוכח בסוכה (דף כה. ושם.)
דלא נפקא לן מקרא דעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דוקא היכא שאינו יכול לקיים שתיהם
וסברא הוא דאטו אדם שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו יפטר מן המצות?!
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ו ע"א
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח סימן א