שלוחי מצוה. – הולכי בדבר מצוה כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו ולפדות שבויין פטורין מן הסוכה,
ואפילו בשעת חנייתן כך פי' בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה
ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא
ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא
ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות
ובפ' אין בין המודר (נדרים ד' לג:) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא
ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא
אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות
דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו
וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות:
ובלכתך בדרך פרט לחתן. – ואף על גב דהוא נמי במצוה טריד איצטריך תרי קראי דאי הוה כתיב חד
כיון דחתן לאו בהדיא כתיב בקרא הוה אמינא לא פטר הכתוב אלא טורח ועושה מצוה בידים או מהלך במצוה
אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עוסק אלא מחשב בבעילה לא פטר הכתוב
הלכך מקרא יתירא אשמעינן דפטור מק"ש דטריד במחשבת בעילה כך פי' בקונטרס
וסוגיא דשמעתין משמע דמובלכתך בדרך ממעט האי דבמצוה קא עסיק
ובשילהי פ"ק דברכות (דף יא.) הגרסא להפך דגרס התם בשבתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה
וגירסא זו נראה דהכי משמע קרא בשבת דידך הוא דמיחייבת בק"ש
ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה
ובלכתך ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכת דידך ולא בלכת מצוה
ומחתן לא הוה ידעינן שאר עוסק במצוה דדלמא
שאני חתן שאין נקל לו כל כך להסיר הטירדא מלבו
אע"פ שבטירדא דרשות מיבעי ליה ליתוביה דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו:
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כ"ו ע"א
מדרש תנחומא (בובר) פרשת שלח סימן א
