מישאל ואלצפן היו. – וא"ת ולמאן דאמר פרק ד' מיתות (סנהדרין דף נב.)
דשריפה ממש הואי שנשרפו גופיהן
וכן נמי דריש בתורת כהנים אקרא דותאכל אש אותם אמאי נטמאו
וי"ל דשמא שלדן היתה קיימת כאילו נשרפו על גבי קטבלא
כדאמר פרק המפלת (נדה דף כז:) מת שנשרף ושלדו קיימת טמא:
שחל שביעי שלהן בערב הפסח. – מכאן קשה להא דא"ר לוי בשילהי הניזקין (גיטין דף ס. ושם)
ח' פרשיות נאמרו באותו יום שהוקם המשכן וקא חשיב פרשת טמאים
ופירש שם בקונט' ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש וגו'
ולא יתכן כדמוכח הכא שהיה בערב הפסח והמשכן הוקם באחד בניסן
ואפילו לר"ע לא יתכן לפי הספרים דגרסינן בפסחים בפ' האשה (דף צ:)
רב סבר לה כר"ע דאמר מישאל ואלצפן היו שחל שביעי שלהן להיות בערב הפסח
ומיהו אותה גירסא ליתא אלא ר' יצחק גרס התם
ונראה לפרש פרשת טמאים דשרץ ונבלה וזב וזבה ונדה לפי שהוצרכו ליזהר על טומאת מקדש וקדשיו:
